See other templatesתשובות לשאלות רפואיות והלכתיות

מהלך ברית המילה

מדוע אבי הבן אומר 'שש אנכי על אמרתך' בעוד שהתינוק שרוי בצער?

'אמרתך' הכוונה למאמר של השם, קרי המצווה. האב שעליו מוטלת המצווה שמח מאוד בקיום המצווה ואפילו אם יש לו חששות בגלל הצער של התינוק (על אף שאם המוהל מיומן הצער של התינוק הוא מינימלי). מרן פסק "מת אביו מברך דיין האמת, היה לו ממון שיורשו אם אין לו אחים מברך גם כן שהחיינו, ואם יש לו אחים במקום שהחיינו מברך הטוב והמטיב" (חאו"ח רכג, ב) ולכאורה קשה איך מברך שהחיינו או הטוב והמטיב על דבר מצער שכזה שהיה מעדיף שלא יתרחש כלל. אלא שהתשובה היא שאישיות האדם היא מורכבת ויכולה להכיל בתוכה רגשות מעורבים, ולכן על הבשורה הרעה הוא מברך 'דיין האמת' אבל על הממון יש לו הנאה ועליו לברך 'שהחיינו' או 'הטוב והמטיב'.
גם בעניינו יש שמחה גדולה בהכנסת התינוק בבריתו של אברהם אבינו, שזו המצוות עשה הכי חשובה ומעלתה גבוהה עד מאוד. אמנם יש קצת עצב בצער של התינוק, אבל כאמור האב מברך על המצווה הגדולה שנפלה בחלקו.

מה תפקידו של הסנדק ואת מי כדאי לבחור לסנדק?

התפקיד של הסנדק להחזיק את רגלי התינוק כמו שכתב הרמ"א (יו"ד רסב יא): 'ונוהגין להדר אחר מצוה זו להיות סנדק לתפוס התינוק למוהלו, ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה דכל סנדק הוא כמקטיר קטורת'. נאמרו טעמים שונים בנוגע לסיבה שמעלת הסנדק גבוהה:
א. שותף במצווה ע"י שמחזיק את התינוק.
ב. נחשב כמו מקטיר קטורת.
ג. מבוא במדרש חזית (שיר השירים רבה פ"ד) שהשם יתברך שימש כמעין סנדק כשאברהם אבינו מל את עצמו.
ד. הסנדק הוא לא שליח של האב שעליו מטלת המצווה, ורק מרצונו הטוב חפץ במצות השם.
ה. מפזר ממונו בשביל לזכות במצווה (פעם היום נוהגים לשלם עבור מצווה יקרה זו).
כיום נוהגים לתת את המצווה לסבא מצד אבא או לסבא מצד אמא או לתלמיד חכם וצדיק שכן הסנדק יכול להשפיע רוחנית על הרך הנימול. יחד עם זאת, לא נראה שכדאי להעדיף תלמיד חכם כאשר ההורים יפגעו מכך, בפרט כאשר ההורים הם אנשים כשרים, יראי ה'.

על מי מוטלת מצוות המילה על האב או המוהל?

המצווה מוטלת על האבא ואם האבא אינו יודע למול אז הוא ממנה את המוהל כשליח מצווה במקומו. לכן, במהלך הברית האבא אומר 'הריני ממנה אותך כשליח למול את בני'. אם האבא טיפוס רגוע יש אפשרות שהוא יבצע את החיתוך (כמובן בהדרכה מקדימה) ואז הוא מקיים את המצווה בהידור רב יותר.
היות והמצווה על האבא הוא זה שמברך 'להכניסו בבריתו של אברהם אבינו' וגם יברך 'שהחיינו והגיענו לזמן הזה'. ברכת 'על המילה' יברך המוהל, אלא אם כן האבא הוא זה שחותך.

למה נועד כסא אליהו?

לאחר שאליהו הנביא הרג את נביאי הבעל הוא ברח מאיזבל המרשעת. במערה נגלה ה' אל אליהו הנביא ופתח עמו בדברים. אליהו הנביא מתוך קנאה לשם יתברך אמר על עם ישראל 'עזבו בריתך', ולכן ה' 'פיטר' אותו מתפקידו כנביא וציווה עליו למשוח את אלישע. בנוסף, אליהו נענש שהוא יצטרך להיות נוכח בכל הבריתות שעם ישראל עושה. מידה כנגד מידה, אתה אמרת עזבו בריתך עכשיו בעל כורחך תראה איך עם ישראל מקיים בשמחה את ברית המילה. לנו זה זכות גדולה להיות במחיצת אליהו הנביא זכור לטוב ומשום כך אנחנו מכבדים אותו בכסא מפואר. לכתחילה כדאי שיהיו שני כסאות כאשר אליהו הנביא ישב על הכסא היותר מפואר והסנדק ישב על הכסא השני. אם אי אפשר למצוא כסא נוסף אז יכריזו 'זה הכסא של אליהו הנביא' ואח"כ יש עליו גם הסנדק, ויש שעושים סימן היכר - מעין מחיצה בכסא.

מהי משמעות הדברים שאומר האבא לפי ביצוע הברית?

יש קצת שינויים בנוסחים או בסדר של הדברים אבל התוכן די זהה. אני אתייחס באופן כללי:
א. מקבלים ומברכים את התינוק – ברוך הבא!
ב. האבא אומר פסוקים כהכנה למצווה כגון 'שש אנכי על אמרתך'. בארץ כמעט כולם נוהגים להזכיר את חורבן ירושלים כי אין השמחה שלמה כל עוד בית מקדשנו חרב.
ג. קבלת עול מלכות שמים של האבא והציבור. נרחיב קצת את המשמעות: כאשר גר מתגייר הוא קודם כל מקבל עליו עול תורה ומצוות וקושר את גורלו בעם היהודי ולאחר מכן הוא נימול והופך להיות יהודי. דבר נוסף, יהודי ערל לא אוכל מקרבן הפסח שכידוע הפסח הוא חג הולדתו של העם היהודי. אמנם, להלכה ילד שלא נימול הוא יהודי, אבל יהודי מנותק וזה גם המשמעות של 'ערל'=מכוסה, אטום. יוצא מפה שכניסה של הרך הנולד לברית המילה הוא עניין לאומי השייך לכלל היהודים ולא רק לאבא. מסיבה זאת, דווקא רגע לפני הכניסה של התינוק לבריתו של אברהם אבינו אז זה הזמן הראוי והנכון לקבל על עצמנו עול מלכות שמים.
ד. מכריזים או אומרים פסוקים על אליהו הנביא זכור לטוב, מלאך הברית (ראה שאלה לעיל על כסא אליהו להרחבה בעניין).
ה. האבא ממנה את המוהל כשליח למול את בנו. התורה מצווה את האבא למול את בנו והמוהל הוא שליח מצווה ועל כן צריך למנות אותו כשליח.

מדוע הקב"ה ציווה אותנו למול את הילד ביום השמיני?

ראשית נדגיש שקיום המצווה לא מותנה בטעם המצווה היות ואין לנו אפילו השגה קרובה לבורא עולם והבנתנו אף נמוכה מתפיסת המציאות של תינוק בן חודש ביחס להוריו. לכן, שהחלטנו לקיים את המצווה בלי קשר להבנתו הדלה, אפשר להעמיק ולמצוא טעמים במצווה על מנת לראות את הטוב והחסד שעושה איתנו השם יתברך. נביא כמה טעמים לסבר את האוזן:
א. כתוב במדרש 'ולמה התינוק נימול לשמונה ימים שנתן הקדוש ברוך הוא רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כחו' (דברים רבה כי תצא פרשה ו). ואמנם היום מצאו המדענים שביום השמיני יש לתינוק כ- 110% פקטורי קרישה, כלומר זה היום שבו יש לאדם הכי הרבה פקטורי קרישה במהלך חייו. מבחינת הידע הרפואי כיום, נראה שהשם ציווה למול את הילד ברגע הראשון האפשרי מבחינה בריאותית.
ב. המהר"ל מפראג (תפארת ישראל פרק ב') מסביר שכל העולם נברא ב-7 ימים ולכן היום ה-8 מסמל את המימד שמעל הטבע. בהקשר של ברית מילה מכניסים את הגוף הגשמי לברית רוחנית עם בורא עולם ולכן מתאים לעשות זאת ביום ה-8 שחוצה את מגבלות הטבע.
ג. שיעבור שבת אחת כדי שהילד יספוג קדושה
ד. לאישה יש טומאה לידה מהתורה עד היום השמיני ולכן בני הזוג אסורים זה לזה. בגמרא מופיע שהמילה ביום השמיני כדי שההורים של הרך הנולד לא יהיו עצבים בשמחת בנם (נידה לא.).

למה טומנים את הערלה בעפר?

השם אמר אל יהושע עשה לך חרבות צורים ויעש לו יהושע חרבות צורים וקבץ את כל הערלות עד שעשה אותם כגבעה, וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות, והיו ישראל מכסים את הדם בעפר המדבר, וכשבא בלעם ראה את כל המדבר מלא מערלותיהם של ישראל ואמר: מי יוכל לעמוד בזכות דם ברית מילה זאת שהיא מכוסה בעפר הארץ, "שנאמר מי מנה עפר יעקב". מכאן התקינו חכמים שיהיו מכסים את הערלה ואת הדם בעפר הארץ, שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ (פרקי דרבי אליעזר פרק כח).

"הוא יברך את האשה היולדת"

מילים לאם

באמצעות הלידה, זוכים האיש והאישה ולהביא נשמה טהורה שתפעל לגילוי שם הקב"ה בעולם, שכן האדם נברא בצלם אלוקים. מאמר חז"ל: "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות מהגוף" מקשר בין הורדת נשמות ישראל ובין ביאת המשיח.

להמשך קריאה...



לקבלת מידע וייעוץ

שם מלא:
דואר אלקטרוני:
טלפון:

ד"ר יוסף שמש, מוהל מוסמך, מס' רישיון: 0235
לשאלות ייעוץ ובירורים נא לפנות לטל': 054-6482776

ד"ר יוסף שמש - www.milah-tova.com © כל הזכויות שמורות

Joomla templates by Joomlashine